"אגדת המלך שלמה": האגדה שלפני ההגדה

"סרט האנימציה הישראלי הראשון לילדים". נשמע מפוצץ והיסטורי, מבוסס על סיפורי חיים נחמן ביאליק ועל מסורת יהודית ועוד משתחרר עת כניסת אחד החגים היהודיים הגדולים (והמוכרים) ביותר. סופרלטיבים לא חסרים, מסרים חיוביים על קבלת האחר, פיוס ושלום עלי אדמות וכמובן להקשיב לאבאמא ולמידה מהטעויות של עצמך, כל אלו ארוזים באריזת ממתקים מרשרשת ונישאים על גלי אהבה מקומית ליוצר הוותיק - חנן קמינסקי, אשר יוצר לראשונה סרט אנימציה לכל המשפחה, המשלב בו סיפור התבגרות, על מתבגרים, מה שסביבם, סביב המלוכה וגם מעבר לה.

האם אריזת הסופרלטיבים מספיקה? אולי. אבל כאשר ניגשים לסרט שכזה צריך לשפוט אותו בתור סרט אנימציה לכל דבר ועניין וכמובן על הרלוונטיות העל זמנית שלו, מעבר לעובדה שהוא רוצה לחנך את הדור הצעיר לקצת מסורת מקומית. קמינסקי בהחלט רקח תבשיל מהנה וטעים לחגים המקומיים, הוא שפך פנימה מכל הטוב בתרבות שלו ושלנו, רתם למשימה מדבבים נהדרים וגם שילב בין ישן ועתיק, עם חדש ומבריק. אנימציה מגרה, יחד עם אגדה מקומית, סרט נעורים ולא מעט נקודות של מוסר השכל עבור הדור הצעיר וגם עבור הדור הבוגר, שבוחן בעיניים קפדניות יותר את התכנים שצורך הדור הצעיר.


(איי, איי, איי... אשמדאי רודף אחרי | באדיבות סרטי יונייטד קינג)

שלמה הצעיר מוצג בתחילת הסרט, כאשר הוא מדסקס עם שועל המחמד שלו - טובי ומביע את אי שביעות רצונו מכך שסיפורי אביו ממשיכים להישמע ללא הרף, בעוד סיפורים עליו טרם נכנסו לשגרת סיפוריהם של אנשי תיאטרון הבובות ומספרי הסיפורים המקומיים. הוא מוצג בתור חכם לא קטן, אך גם יהיר ושחצן לא פחות. כולם צריכים לסור לפקודתו וכאשר בלקיס, מלכת שבא, מגיעה לביקור הוא גם רוצה להוכיח שהוא חכם גדול, מלך כביר והוא עושה כל שביכולתו בשביל להרשים את האורחת, גם אם זה עולה בסיכון עמו והדחתו מכס המלכות לטובתו של השד מהשאול.

שלמה לא רוצה לשלם על טעויות אביו, הוא רוצה לחזר אחרי בלקיס וצירופי המקרים הללו מובילים אותו לשחרר את אשמדאי, שד מהשאול שנושף ונושף ומעיף את שלמה למדבר, רק בשביל שיוכל לצעוד בדרך חתחתים, להכיר את נעמה העמונית, שממש לא מחפשת את הפוזה והפלייר סביב בני מלוכה ודווקא מוצאת בשלמה, שוטף הכלים, טיפוס אטרקטיבי יותר מכל מחזריה בעלי התארים, המלוכות והחיבה העצמית. הסיפור הופך לסיפור אהבה בוסרי וצעיר, אשר מעליו מרחפת כל הזמן רוחו ודמותו של אשמדאי השד שכובש את ירושלים ויושב שם, ממתין לאירוע חריג שיחזיר אותו חזרה לשאול, בעודו מוכן לכל תרחיש.


(אז מה הם מספרים באגדות על המלך שלמה? | צילום עצמי)

סרט ילדים שמנסה לטעום מכמה עולמות, לשלב כמה ז'אנרים בתוכו ולהיות רלוונטי עם תכנים שכביכול כבר לא אמורים להיות רלוונטיים. אהבת בוסר וחיזורים נעריים, בשילוב עם חידות מפורסמות מסיפורי החוכמה של המלך שלמה. לכל אחת מהדמויות הצעירות יש צל מבוגר שמרחף מעליהן וכל אחת מהדמויות מנסה להוכיח שהיא יכולה בכוחות עצמה, כאשר הבולטת בין כל הדמויות היא דמותו של שלמה, שמרגיש שהצעדים בצל אביו לא עושים לו טוב באף שלב של הדרך, עובדה שדוחפת אותו להפר את הפקודות העתיקות של אביו, להפר את האמון עם עמו ועירו ולהפר את השקט היחסי, כל זאת בגלל שהוא רוצה להרשים את בלקיס.

אנימציה מינימליסטית, גם אם מזמינה וחביבה. השפה העברית, מליצית לעיתים ומותאמת בלא מעט שלבים לדור הצעיר, כמעט לגמרי ונראה שיש פה ניסיון של קמינסקי להגיע לפשרה, עקב הסיפור העתיק, עם פיצוי מבחינת השפה וההומור הילדותי, אשר נועד להנמיך את להבות האנטגוניזם שהילדים עשויים להגיע איתם. עקב העובדה שמדובר בסרט אנימציה פורץ דרך במדינתנו הקטנה, ייתכן שקמינסקי מרגיש שהוא חייב ללכת על בטוח בתחומים מסוימים כמו הפנייה לקהל. על מנת לאזן עם הסיפור הישן, הוא הולך על סיפור אהבה, התבגרות והתפכחות מיוהרת צעירים וכמובן הכל מתובל בהומור חביב.


(אמרת שתשלם על הלאפה הפעם | באדיבות סרטי יונייטד קינג)

משפט על הסרט:
סרט מסע, אהבה צעירה וסרט ילדים נחמד עם תווית מפחידה של "סרט האנימציה הישראלי הראשון לילדים". יש בו לא מעט, אבל בשורה התחתונה הוא סרט ילדים טוב וחשוב מאוד עבור התרבות המקומית, כזה שצריך למצוא המשכיות מבחינה תרבותית, ולו בכדי להמשיך לאזן לתרבות האירופית.

משפט על במאי הסרט:
קמינסקי, עתיר הניסיון, רוצה להציג לילדים את תקופת מלכותו של שלמה ואת הדרך בה בחר בשביל להיבדל מאביו, את הדרך שהיה חייב לעבור בעצמו והוא מביים זאת בחן רב, על מנת שיוכלו להסיק מסקנות לבדם, דרך סרט מקסים.

משפט על השחקנים:
עודד מנשה ועדן הראל בפרונט עם דיבוב דמויות ראשיות, שמן הסתם יש בינן אינגרציה מוצלחת. חנה לסלאו בדיבוב בולט למספר דמויות משעשעות. אוהד פפר ואורי פפר מדבבים בחן דמויות משנה ואורי ליזרוביץ' עם תפקיד מבדר ולא רע בכלל בתור שועל ממזרי.

משפט על אורך הסרט:
שעה ועשרים. תענוג מדויק ומדוד עם הילדים, שלא צריכים דקה יותר או יסתפקו בדקה פחות מזה.