Kijk NuIn De BioscoopGauwBioscopenLaatste TrailersNieuwsZoek FilmBeoordelingen
Films
Bioscopen
Direct Horloge
Nieuws
Trailers
Televisie
Gemeenschap
Mijn Content
Meer
Inloggen
Bladeren reviewsResultaten 1 - 20 Van 1,000
Toegevoegd laatste
Trefwoord
Ranking
Release datum:
  tot  
The Wolf Of Snow Hollow (2020)
היה בי כל הרצון לחבב את הסרט הזה יותר ממה שיצא בסופו של דבר. הייתה איזו המלצה קצרה שכיוונה אותי את הסרט והחלטתי ללכת על זה על אף העובדה שאני פחות מכיר את חברי הצוות בו (מעבר לרוברט פוסטר זצ"ל). כן, ציפיתי לראות סרט על איש זאב, סרט אימה שירתק אותי למסך ויהלום בי עם אפקטים מינימליים של אימה, על מנת שיצדיק איזה שהוא הייפ שנוצר לו בקרב חובבי ז'אנרים שקשורים באימה ובתת הז'אנר של המזדאבים הללו ובסוף קיבלתי סרט בינוני שחרט על דגלו אמנות, סאבטקסט וממש מעט מאוד מאפיינים טהורים של הז'אנר.

יש לנו גיבור מוקצן מאוד, בדמותו של ג'ים קאמינגס - הבמאי והשחקן המוביל. הוא חרדתי בטירוף, מוגזם באופן קיצוני והוא מתמודד עם הרבה שיט בחייו ואם דאגה לאביו החולה (שהוא במקרה הקפטן של תחנת המשטרה בה הוא משרת - תחתיו), ניכור מבתו היחידה ומריבות עם חצי מפקודיו בתחנה אינם מספיקים, הוא גם מקבל בתקופה קצרה מאוד מקרי רצח מזעזעים, שמאיימים להפר את האיזון של העיירה המושלגת - סנואו הולו.

אני מבין שקאמינגס רצה לומר משהו על ההקבלה בחייתיות הזאבית לזו של הגיבור הראשי, שנאלץ להתמודד עם נושאים שמוציאים ממנו את ההאלק שבו, שלא נאמר - איש הזאב שבו ואני מבין שהוא אכן נאלץ לסחוב את כל המטענים הללו, במהלך התמודדותו עם שד שמעמת אותו עם עצמו ואת העיירה עם הפחדים הכמוסים שהולכים ומשתחררים אל מעל פני השטח ועם זאת....מה עם קצת הצדקה להצבתו מתחת למטריית האימה?

הפן האומנותי והעריכתי מודגש בלא מעט שלבים, כאשר קאמינגס הבמאי בוחר למהול בין שני סוגי סצנות ומתיך אותן יחדיו. הבחירות שלו בכל הנוגע לכיצד הוא מספר את הסיפור מעניינות ומצטלמות היטב על המסך, אבל התוצאה הסופית פשוט קצת שבורה, לא מושכת ולא מוציאה תגובות מספקות, כאשר הדמות הראשית שלך (שהיא אתה בעצמך) איננה אמינה או מעניינת מספיק, בתור דמות. נכון שזו חצי קומדיה וייתכן שבתמהיל אימה-קומדיה זה דווקא הגיוני שככה זה יעבוד, באופן אישי, אני מעדיף משהו אחר.
  2 Uur geleden
Raising Arizona (1987)
מופרע ותזזיתי. מציג דמויות נלעגות אבל הסוף טיפה מאזן את היחס אליהן. קומדיה ביזארית על רקע הנופים הצחיחים של מדינת אריזונה. H.I הוא אסיר משוחרר שמתחתן עם אדווינה, שוטרת שהכיר בכלא. שניהם הם לא העיפרון הכי חד בקלמר בלשון עדינה. לאחר שמתברר שאדווינה עקרה, הם חוטפים תינוק אחד מתוך חמישה שנולדו לטייקון בעל רשת של חנויות רהיטים. אבל מתברר, שהכמיהה שלהם לילד שהתממשה, רק מתחילה שרשרת של צרות שנוחתות עליהם.מספר דמויות נכנסות לתמונה. שני חבריו האסירים של H.I בורחים מהכלא ומתנחלים בביתו למורת רוחה של אדווינה, ויש להם כוונות רעות. בנוסף, הבוס שלו מציע לקיים "חילופי זוגות", מה שגורם לעימות ביניהם ולפיטוריו של H.I מעבודתו. ולקינוח, "צייד ראשים" גדול מימדים ומפחיד שמסתובב עם אופנוע בכבישים, וחומד את הפרס שמציע הטייקון על מציאת בנו שנחטף. הדקות האחרונות משנות כוון, מפתיעות ונותנות נופך שונה לכל מה שראינו עד אותה נקודה. בסך הכל מדובר בסרט שאפשר לראות אבל הוא לא חובה כמו שנהוג לומר. נחמד לראות את ניקולאס קייג' הצעיר באחד מסרטיו הראשונים.
  4 Dagen geleden
The Fate Of The Furious (2017)
אני לא מבין למה כותבים שהסרט משעממם או לא טוב ועוד מילים שכאלו לא נחוצות אז תרשו לי מכבודכם הכותבים מיליון מילים כדי להשמיץ את הסרט הזה כול אחד והטעם שלו הסרט ניראה לי יותר בדיוני מה שאני לא תמיד מכור לזה אך לסרט זה ומת לחיות 4 אני התחברתי מעוד סלחו לי טעם וריח שמעתם אז לא להתווכח - מכול עיון ניתן להפיק נחת וסיפוק כמו שלכם לכתוב מיליון מילים של השמצות לסרט ממליץ בחום לכול אוהבי סרטי בדיוני זאת דעתי האישית בלי לפגוע באף אחד
  7 Dagen geleden
Geest Van De Bijenkorf (1973)
אפשר להצהיר כבר כמעט בפה מלא ולאחר שגיליתי יצירות פאר לא הוליוודיות, די מאסתי בהוליווד לפחות בתקופה הזו, כל סרט קליפורני מלוקק או כמעט 100% מהקולנוע האמריקאי שלא עצמאי הפך למתועב בעיניי ברוב המקרים, מה שגרם לי "לנדוד" לבונואל יותר, קולנוע לטיני או דובר ספרדית.

דבר והיפוכו, אולי הסרט הכי ייחודי שנתקלתי בו, בעת ובעונה אחת שזה גאוני, התסריט היסודי שלו, נראה שאלוהים נגע באריסה וליטף את הילדות המדהימות בעשיית הסרט שהוא גם מבהיל, (הרבה יותר הורים לילדים), מלחיץ, מיסתורי ומטריף את הצופה מציפייה כמה שנראה באותו רגע מכונן שפוטנציאלית זה הולך להיות סרט אימה קלאסי ענקי, מה שהוא לא ובכל זאת מקיים מה שהבטיח מאותו רגע שזה פשוט מדהים.

אנה טורנט עושה כישופים על המסך, יש משהו קוסמי כנראה בכל מה שקשור לילדות מהפנטות ומולטי מוכשרות שבשנת 1973 זו הייתה החותמת גם שלה וגם של טייטום אוניל, סרט משובח ואני חוזר שוב על אותה מילה, אין סרט שהייחודיות הקונספטואלית שלו עושה חסד עם הצופים מלאי הציפייה לקולנוע במיטבו ועם כל זה, האיזון נשמר כמו בצמר גפן וזה בדיוק מה שקורה ועל כך כל הקרדיט ומירב הנקודות שהוספתי לו.

ויקטור אריסה חתום על אחד מסרטי המופת לטעמי בז'אנר Low Fantasy, בימוי מאוד מרגש, חוויית צילום שבהחלט ממש לא רואים בכל סרט והפס-קול קסום, בהחלט סחף אותי לעולם רחוק, אין מילה אחרת. שורה תחתונה, ממליץ לראות את סרטי "פרנקנשטיין" לפני שניגשים ומקבלים את הבוסט מהסרט הזה. יהיה אשר יהיה מי שסולד ויקרא לזה Slow Cinema וכל אלו ששוחים במים לא מוכרים, אך אם לכם / ן אין תלונות, רוצו לראות ותגלו זהב, טהור.

ציון סופי: 8 וחצי מתוך 10 (נוטה ל-9)
מדהים, ללא ספק.
  2 Weken geleden
Queen & Slim (2019)
נתחיל מזה שלא הייתי מבזבז את כספי כדי לקנות כרטיס לקולנוע עבור הסרט הזה. לא מדובר ביצירה גרועה, אבל היא נמרחת יותר מידי, ובייחוד החצי השני. סיפור בסגנון של "בוני וקלייד" עם כל ההבדלים. מותחן רומנטי עם דגש על נושא הגזענות נגד שחורים בארה"ב. קווין וסלים הם גבר ואישה אפרו אמריקנים שנפגשים לדייט בפעם הראשונה.היא בחורה נאה ועורכת דין במקצוע. הוא גבר פשוט שמתפרנס ממכירת נעליים. בדרכם חזרה הביתה, עוצר אותם שוטר לבן שמחפש להתנכל להם. העניינים מסתבכים וסלים יורה בשוטר.עתה עליהם להימלט ולחיות מיום ליום כשהסיפור תופס כותרות ברחבי במדינה והמשטרה בעקבותיהם. לצורך מנוסתם הם נעזרים באנשים שונים, כשבאותו הזמן המקרה גורם להזדהות עימם מצד התושבים השחורים וגם מוציא אנשים לרחובות למחאות כנגד האלימות המשטרתית. תוך כדי גם קווין וסלים לומדים להכיר זה את זו ומתאהבים.הסוף טראגי. אפשר גם למצוא מסרים דתיים ופילוסופיים בשיחות שקווין וסלים מנהלים ביניהם. למה דברים קורים כמו שהם קורים? האם זהו גורל או לא? לא בטוח שהם היו ממשיכים לדייט שני אילולא קרה מה שקרה, אבל הנסיבות המצערות גרמו להם להיות יחד.
  3 weken geleden
42 (2013)
סיפור שחשוב להכיר, אבל ההגשה שלו היא משעממת. יכול להיות שזה גם קשור לשפע הסרטים מהעשור האחרון שעסקו בנושא הגזענות נגד שחורים בארה"ב וההפרדה הגזעית. בשלהי מלחמת העולם השניה, ארה"ב מתחילה לחזור לחיי שיגרה וזה כולל את ענף הבייסבול שנקי משחקנים שחורים. בראנץ' ריקי הוא הבעלים של אחת הקבוצות מהליגה המקצוענית, שמחפש לצרף לקבוצתו שחקן שחור בעיקר מסיבות כלכליות.הוא סבור שהצעד ימשוך לקבוצה אוהדים מהקהילה האפרו אמריקנית.מי שמסומן הוא ג'ק רובינסון, בחור קשוח וגאוותן שלא מוכן לקבל את האפליה המקובלת בחברה האמריקנית אבל לא פחות חשוב, שחקן מוכשר. השידוך הזה בין שניהם והגיבוי של בראנץ' לג'ק, יביא את הקבוצה להצלחה מקצועית. זה יקרה לא לפני שג'ק, שהוא גם נשוי ואב טרי, יצטרך להתמודד עם דיעות קדומות, הצקות והתגרויות מצד חבריו לחדר ההלבשה וגם קבוצות יריבות. בסופו של דבר, מדובר בסרט ארוך ומעייף, עם יותר מידי דיאלוגים מיותרים ולכן יש כאן החמצה. ציון 6.5.
  4 weken geleden
22 July (2018)
זה בהחלט החל כמו אחד הסרטים החשובים והמותחים על המסך, אבל הוא הלך ודעך לנגד עינינו, על אף הדרמה המוצגת בו. "22 ביולי" הומלץ לי על ידי אחי היקר, ביותר מהזדמנות אחת ואני יכול לחלוטין להבין למה. הביקורת הקצרצרה הזו נכתבת כאשר נותרה לי עוד חצי שעה להשלים את הצפייה ועם זאת אני מרגיש שגם לפני שאני אסיים (ובהחלט אסיים את הסרט), די מיציתי את הרעיון ובניגוד לכאלו המבוססים על סיפורים אמיתיים ומזוויעים, לסרט הנוכחי היה המון להגיד והוא פספס איפה שהוא לא מעט כבר באמצע שלו.

פול גרינגראס ("Bloody Sunday", "קפטן פיליפס", "טיסה 93") יודע לקחת סיפורים שקרו באמת ולהפוך אותם למטעמים קולנועיים וגם הפעם הוא מצליח, אבל וכפי שהוזהרתי מראש, הסרט מתחיל בגדול ובקול תרועה ומסתיים בקול ענות חלושה (ככל הנראה, על פי התפתחותו והכיוון של סופו). גרינגראס עשה כאן כמה טעויות משמעותיות שמנעו מהסרט שלו להרגיש אותנטי ובאמת למשוך את הצופה באופן טוטאלי אל מסך הטלוויזיה.

זהו סרט נטפליקסי חצי טיפוסי, כיוון שהוא לא מצליח לפרוץ את הגבולות לכיוון מצוינות וכמעט מקדש בינוניות ובנאליות ועם זאת הוא מתהדר באחד מסיפורי הזוועה הגדולים שקרו בעולם בעשור החולף. הבחירה ההזויה לספר סיפור נורווגי, עם שחקנים נורווגיים באנגלית, לכל אורכו, היא אחת מהבחירות הקולנועיות המוזרות ביותר שראיתי בשנים האחרונות. גם ב"צ'רנוביל" המשובחת דיברו אנגלית ולא רוסית, אבל הייתה בחירה אומנותית מסוימת בסיפור הזה. כאן, לא כל כך ברור למה שפת המקור נדחקה הצידה והוחלפה באנגלית מאולצת.

חצי שעה של תופת ואקשן, מלווה בקצת פחות משעתיים של דרמה אשר מתחלקת בין סיפורו של אחד הניצולים ומשפחתו, הרוצח ועורך דינו. כיוון שלא נראה שונה מלא מעט סרטים שסיפרו סיפורים אנושיים. הרוצח מקבל במה גדולה וגם הרעיונות שלו והסכנה העצומה שעדיין טמונה ברעיונות של הימין הקיצוני, על אף עליית האיסלאם, הם נושאים שמקבלים במה ועם זאת, מורגש כי הסרט הזה לוקח כיוון קצת יותר מדי בנאלי, בעבור מה שהוא היה אמור לספק לצופיו.

הוא היה יכול להיות טוב הרבה יותר גם אם חצי שעה ממנו הייתה מתקזזת וגרינגראס היה מוותר על לא מעט קיטש ושטאנץ מסרטי דרמה גנריים יותר. עם זאת ולאחר ריבוי הטרוניות שאני מעלה לפני סיום הצפייה בסרט כתוצאה של עייפות וגם כתוצאה של טרחנות מסוימת של הסרט עצמו, מדובר בסרט מרתק, בסיפור שחובה לראות ולנסות לתת לרעיונות וללקחים שלו לשקוע, לאחר הצפייה בו.
  Maand geleden
Ophelia (2018)
ייתכן שההתרשמות הסופית והחלקית למדי שלי מהמפגש הראשון (לבושתי, לבושתי) עם אגדת המלט היא בסך הכל צו הגורל שלא מרשה לי להכיר את המלט דרך הסרט הזניח והניסיון המוזר להציג לעולם את המלט מצידה של אופליה בלבד.

הסרט התפרש עבורי על מספר מקטעי צפייה, חזרה אחורה, שינה עמוקה ושאלות מרובות של אשתי לגבי מה פספסתי ומה היה והתרחש בזמן שישנתי. קאסט מרשים, תצוגת תכלית של תפאורה ועיצוב תלבושות וכמובן יופי בלתי נגמר שמקורו בלוקיישנים עוצרי הנשימה שבמסגרתם צולם הסרט, אבל מעבר לכך חוויה גנרית שמנסה לקחת את אחד מסיפורי שייקספיר המפורסמים ביותר לכיוון דרמה רומנטית תקופתית.

דייזי ריילי מנסה להשיל מעצמה את סחבות הסמרטוטים של ריי מפרקי ההמשך החדשים של "מלחמת הכוכבים", נעמי ווטס בתפקיד כפול בינוני למדי וקלייב אואן איכשהו הצליח להשתחל להפקה שאמורה הייתה להיות מועשרת בכוכבים רלוונטיים והוא דווקא קצת פחות רלוונטי. בין היתר גם נמצאים גם טום פלטון (שגילם את דראקו מאלפוי בסרטי "הארי פוטר") וג'ורג' מקיי (מ-"1917"), אשר מגלם את המלט באופן די דהוי וחסר השראה מיוחדת.

בגדול מדובר בסוג של ספין אוף המלטי שלא מותיר רושם מיוחד ומנסה לספר את המלט מהכיוון שאינו של הנסיך הדני. ישנם לא מעט ספין אופים כאלו שצלחו ואם אתם כאלו שטרם חוויתם את חווית ההמלט הראשונה שלכם, כנראה שזהו לא הסרט שכדאי לצפות בו בתור הראשון בתור. אני אמשיך לחפש לעצמי מפגש מוצלח יותר עם הנסיך הדני וכנראה שאצטרך ללכת קצת אחורה בשנים להפקות וסרטים טובים יותר שנעשו עבורו.
  Maand geleden
42 (2013)
סיפור שחשוב להכיר, אבל ההגשה שלו היא משעממת. יכול להיות שזה גם קשור לשפע הסרטים מהעשור האחרון שעסקו בנושא הגזענות נגד אפרו אמריקנים בארה"ב וההפרדה הגזעית. בשלהי מלחמת העולם השניה, ארה"ב מתחילה לחזור לחיי שיגרה וזה כולל את ענף הבייסבול שנקי משחקנים שחורים. בראנץ' ריקי הוא הבעלים של אחת הקבוצות מהליגה המקצוענית, שמחפש לצרף לקבוצתו שחקן שחור בעיקר מסיבות כלכליות.הוא סבור שהצעד ימשוך לקבוצה אוהדים מהקהילה האפרו אמריקנית.מי שמסומן הוא ג'ק רובינסון, בחור קשוח וגאוותן שלא מוכן לקבל את האפליה המקובלת בחברה האמריקנית אבל לא פחות חשוב, שחקן מוכשר. השידוך הזה בין שניהם והגיבוי של בראנץ' לג'ק, יביא את הקבוצה להצלחה מקצועית. זה יקרה לא לפני שג'ק, שהוא גם נשוי ואב טרי, יצטרך להתמודד עם דיעות קדומות, הצקות והתגרויות מצד חבריו לחדר ההלבשה וגם קבוצות יריבות. בסופו של דבר, מדובר בסרט ארוך ומעייף, עם יותר מידי דיאלוגים מיותרים ולכן יש כאן החמצה. ציון 6.5.
  Maand geleden
Pulp Fiction (1994)
הביקורת הראשונה שלי באתר ובחרתי לעשות אותה על אחד הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים (בTop 3 שלי).
ראיתי את הסרט פעם ראשונה בגיל 11 ונדהמתי. מצאתי את עצמי קורא את הדיאלוגים של הסרט ופשוט מתהפנט.
אמנם הסרט לא מוגדר כקומדיה אבל זה באמת אחד הסרטים המצחיקים ביותר שראיתי. טרנטינו עושה פה בית ספר לדבר הזה שנקרא "קולנוע". פשוט מושלם!!
  Maand geleden
If Beale Street Could Talk (2018)
איטי בחלק גדול מהזמן אבל למרות זאת מצליח לשמור על עניין. משחק טוב ומשכנע וסגנון ששואב אותך לתוך הסיפור, זה סוד ההצלחה של הסרט, למרות שהוא טוב אבל לא מצויין.פוני וטיש הם זוג אפרו אמריקני צעיר בשנות ה-70 בהארלם ניו יורק בזמן שטיש נמצאת בשלבי הריון ראשונים. לאחר שפוני נעצר ונכלא באשמת אונס שלא ביצע, טיש ומשפחתה פועלים משפטית להביא לשחרורו. יש כאן שני צירי זמן. בהווה אנו נחשפים לפגישותיה של טיש עם פוני בכלא ולאינטראקציה שלה עם משפחתה ועם משפחתו של פוני. בעבר, אנו מגלים את סיפור אהבתם הגדול לפני שפוני הסתבך. יש לנו מוטיבים של אהבת גבר ואישה ושל גזענות נגד שחורים בארצות הברית. לאלה אפשר גם להוסיף את השחיתות של מערכות אכיפת החוק, ואת הקלות שבה אפשר לשלול מאדם את חירותו. פה ושם אפשר גם להנות ממוסיקה טובה שמתנגנת לה ברקע. ציון 7.5.
  Maand geleden
Tenet (2020)
בליל של סצינות לא ברורות עם מעברים חדים ביניהם, כך שכל סצינה היא כל כך שטחית ורדודה מכיוון שהם עושים דברים שנראים מורכבים, אבל הדיאלוג בכל סצינה הוא :" הצעד הבא מאוד הכרחי וקשה לביצוע, אבל חייבים לבצע אותו ועדיף שלא נספר לכם איך לעזעזל המבצע המתוחכם הזה יתרחש".

זה הרגע שבו כריסטופר נולאן jumped the shark.
  Maand geleden
Fat City (1972)
די טוב
  2 Maanden geleden
The Way Back (2020)
מצד אחד שבלוני ולא מצליח להתעלות, ומצד שני סיפור אנושי שאי אפשר להישאר אדיש כלפיו. בסופו של דבר, יש לקח שכל אחד יכול לקחת איתו מהסיפור. ג'ק קניגהאם הוא פועל בניין פרוד מאישתו, שטעה לא מעט בחייו. בצעירותו היה שחקן כדורסל מבטיח שלא מימש את יכולותיו. אבל הפצע הכי גדול אצלו, זהו בנו שנפטר כתוצאה ממחלה קשה. את המפלט מהדשדוש בחייו והזכרונות הקשים, הוא מוצא בטיפה המרה שאליה מתמכר.את ההזדמנות לשינוי הוא מקבל, כאשר בית הספר בו שיחק בהצטיינות, פונה אליו כדי לאמן את קבוצת הכדורסל הכושלת שלהם.ג'ק מוצא קבוצה ששחקניה נמוכים יחסית ושגם לא מאמינים בעצמם. את חיסרון הגובה הוא הופך ליתרון בעזרת טקטיקת משחק מתאימה וגם מלמד אותם להיות "רעים" במשחק. ההצלחה לא מאחרת לבוא, אבל מסתבר שג'ק גם צריך להתמודד גם עם השדים של עצמו ולא רק עם הקבוצות היריבות. פרצי הזעם שלו והמשך ההתמכרות לאלכוהול, לא עומדים בסטנדרטים של בית הספר שמחנך לערכים דתיים נוצריים.המסר הוא שלא ניתן לשנות את העבר, אבל בהחלט יש לנו אפשרות להשפיע על ההווה והעתיד. זה תלוי בנוי, אם רק לא ניתן ליצר ההרס העצמי להשתלט עלינו. בסך הכל אפשר להנות מסרט לא רע אם לא מפתחים ציפיות מוגזמות.
  2 Maanden geleden
Ne Le Dis A Personne (2006)
איזה יופי של מותחן צרפתי, בטעם של פעם ועושה חשק להתחיל ולקרוא את ספרי הרלן קובן. רק שמעתי על הסופר הזה, אבל הבנתי שמדובר בסופר מצוין, אשר כתב ספרים מותחים ונהדרים וזו הייתה ההזדמנות האישית שלי להתגלח על העניין הזה.

עוד משכו אותי אל הסרט היו הכוכבים שלו (פרנסואה קלוזה המוכר מ"מחוברים לחיים" וקריסטין סקוט תומאס, שמוכרת מכל מקום אפשרי) והבמאי שלו גיום קאנה הנהדר, שהוא גם שחקן נפלא (ממש לאחרונה גילם דמות משנה ב"התקופה היפה בחיי" הנהדר).

התקציר כאן מגלה לא מעט, כאשר סיפור רצח מתעורר לו שמונה שנים לאחר המקרה המדובר. מספר רמזים וסודות שלא אמורים להתגלות צפים ועולים אל מעל פני השטח ומנערים את האבק מחקירה שכבר נסגרה לפני כמעט עשור.

הסרט אמנם מותח את עצמו קצת מעבר לגבולות השעתיים וישנם מקטעים שהוא מרגיש קצת ארוך מדי, אבל התוצאה הסופית מתגמלת, כאשר מדובר בסיפור מתח קלאסי, שמרגיש כמו תוצר של תקופה, במסגרתה ספרי וסרטי המתח היו בסוג של עדנה.

קשה לספר יותר מדי פרטים מבלי לפגוע בעלילה, לכן לא אספיילר ואומר שמדובר בסרט מותח ומרתק עד סופו. לעיתים החלקים של הפאזל לא מתחברים ולעיתים הם מתחברים בקלילות, אבל עד הרגע האחרון המתח נשמר ובאמת מדובר באחד הסרטים שיותר נהניתי לצפות בהם לאחרונה וכזה שהזמן לא פגע בו במאומה.

כדאי ומומלץ - 7.5 ויופי של מותחן צרפתי משובח.
  2 Maanden geleden
Miles Ahead (2015)
B0B0 מעולם לא הייתי חובב ג'אז גדול והאמת שגם לא התחברתי יותר מדי לסרטים שהנושא המרכזי בהם הוא נגני ג'אז, אבל חשבתי שלא כדאי לפספס את דון צ'ידל בשיתוף פעולה עם יואן מקרגור, בסיפור כלשהו על מיילס דיוויס ובכך לתת לעצמי הזדמנות קצת להבין מי היה האיש, כי על פניו אין לי יותר מדי מושג מי הוא ומה היה.

הסרט מתחיל עם קול נמוך וחרישי של מיילס דיוויס מתחיל לספר את סיפורו וכיצד הוא מתאר אותו בכמה מילים - עובר לנגינה בחצוצרה ומיד אנחנו נזרקים לסיפור ערוב ימיו של דיוויס, כאשר כולם רוצים ממנו עוד משהו ובעיקר שזה יהיה חדש ואילו הוא...מעדיף להישאר בבית, להשתכר ולהסתמם ללא הכרה. ניכר כי צ'ידל עושה עבודה טובה, בעיקר כאשר אין לי מושג איך היה נראה ומתנהל דיוויס האמיתי. מקרגור בכימיה טובה איתו ומגלם תפקיד מצוין גם הוא והסיפור....מסופר לא רע, בהתחשב בכך שההתחלה די קשה ללעיסה ולעיכול.

מיילס דיוויס של ימי הכלום הוא אדם מריר ומרוחק וכאשר עיתונאי יומרני מגיע לראיין אותו, הם פוצחים במסע הזוי, על גבול הפסיכדלי, על מנת להציל חומרים שלא הופצו של דיוויס, מלהיות מופצים כלפי חוץ. בין לבין, חוזר דיוויס אל הימים היפים בהם למוזה שלו הייתה צורה, שם והיא אף ענדה טבעת על אצבעה.

הפלאשבקים לא תמיד מסתנכרנים עם הקצב של הסרט, אבל הם תורמים עוד טיפה להכרת דמותו של הנגן המחונן, שמוכיח פעם נוספת, שלצד כל גאונות מגיעה עלייה לאוויר, שקשה להוריד מבלי לדחוף סיכה.

דיוויס מצטייר בתור גאון מוזיקלי ועם זאת בתור אדם ששאף מספיק אוויר פסגות בשביל להבין שהוא בדיוק מה שאומרים עליו וזה לא מתקדם למקומות טובים, כאשר היוהרה עוברת את גובה האדם.

לקית' סטנפילד ומייקל סטולברג מחזקים את צ'ידל ומקרגור בסרט מעניין לפרקים, אבל בגדול לא פורץ שום גבול ולא יוצר עניין עודף או שוקע לאחר מכן. אולי תרצו לקרוא על האיש לאחר הצפייה בסרט, אבל לא תזכרו את כל הסיפור כבר לאחר יום או יומיים, כיוון שהסרט לא מותיר רושם והשפעה חזקה על הצופה. בינוני קלאסי.
  2 Maanden geleden
Dreamland (2019)
סרט שהיה מרגיש לי כמו בזבוז זמן טוב בקולנוע, כי פשוט לא הצלחתי לשרוד אותו בעירנות מלאה בשני ניסיונות של צפייה. בסופו של דבר איכשהו צלחתי את החוויה, אבל סרטים שגורמים לי להירדם - אומרים דרשני. פין קול המצוין מ"פיקי בליינדרז" ומרגו רובי בסיפור מערבון, אהבה ובעיקר שיעמומון לא קטן. רציתי לאהוב ולהתחבר לסרט הזה, אבל פשוט לא הצלחתי. הקווים הכלליים שלו טובים למדי וגם הביצוע, אבל הכימיה בין השניים לא כל כך קיימת ואין יותר מדי התרחשויות בסרט.

הבמאי הצעיר של הסרט - מיילס ג׳וריס-פייראפיט בן ה-23, מנסה להעניק לו נופך מערבוני, בגלל הסביבה וכמובן שז'אנר סרטי הפשע מוזכר ומקבל נפח מסוים בסרט ועם זאת, הוא טובע בין רפרנסים ושלל מטאפורות של מזג האוויר והסופות החוליות, בנוגע להלך רוחם של גיבוריו וכמובן הלך הרוח של התקופה.

רובי מגלמת שודדת בנקים נודעת לשמצה ואילו קול מגלם בחור צעיר ואבוד, שבעיקר חולם על סרטי וסיפורי מאפיות. החיבור בין השניים - אישה בוגרת שיודעת מה היא רוצה מעצמה ובין נפשו הצעירה של קול יוצר אפקט זהה לזריקת מנטוס אל תוך בקבוק קולה והלוחות הטקטוניים של עלילת הסרט זזים לאיטם, אל עבר סוף ידוע מראש.

ועם כל האמור, התזוזה של הלוחות הטקטוניים הללו היא איטית ומייגעת לפרקים. לא מרגשת ולא סוחפת, מדובר בסרט בינוני שדווקא עשוי טוב, מלא מעט מרכיבים טובים, אבל די נופל במבחן התוצאה והריתוק למסך. תפקידים לא רעים בכלל וחיבור שכמעט לא קיים לצערי והופך את הסרט למה שהוא, בסופו של דבר.
  2 Maanden geleden
Slumdog Millionaire (2008)
סרט ממש טוב, המעבר בין הזמנים, המשחק, הדמויות והצילום פשוט עובד מצויין, מציג ברמה הכי טובה את חיי העוני בהודו
  2 Maanden geleden
X-Men: The New Mutants (2020)
הכל עניין של ציפיות, ולא כאלה של כרית.
יחסית לסרט שקשור לעולם של X MEN ויש בו את הכוכבת הראשית של קווין גאמביט (אניה טיילור ג'וי), את מייסי ויליאמס ממשחקי הכס, צ'ארלי היטון (דברים מוזרים), אליס בראגה ועוד...מדובר באכזבה, הכל בינוני בסרט, התסריט ואיתו גם המשחק של החבורה שמשחקת בסרט וזה נובע בעיקר בגלל דמויות וטקסטים בלי יותר מידי מעוף.

אבל אם באים עם ציפיות נמוכות, מקבלים סרט אימה לא רע בכלל שאמור לבנות את הדמויות הבאות של אקס מן ובתקווה שאחרי שהתמונות יחברו אל היקום של אקס-מן זה יהיה קצת יותר טוב, אבל בתור התחלה זה לא רע וכמובן..גם לא כזה טוב.

בקיצור, 6/10, אפשר לראות

  2 Maanden geleden
Ma (2019)
סרט אימה נחמד, כזה של פעם, לא מתוחכם מידי, מנסה להבהיל ולהקפיץ ובעיקר לא מנסה להתיימר להיות מה גדול מידי.
מומלץ לחובבי האימה שסתם רוצים להעביר את הזמן עם עוד סרט מהז'אנר.
6.5/10
  2 Maanden geleden

TOP 500
Statistieken
28,470 Films, 2,959 Serie, 7,004 Seizoens, 119,427 Afleverings, 388,719 Mensen, 558,447 Gebruikers, 267,119 Berichten, 28,752 Reviews, 94,175 Photos, 6,667 Video's
Algemene Informatie & Overige pagina's
Taal
סרטים © 2021